ראשון-לציון, בכורת מושבות העלייה הראשונה
ותרומתה לגיבוש הזהות הלאומית של הישוב המתחדש
בארץ-ישראל
הקמת ראשון-לציון, בכורת מושבות העלייה הראשונה, הייתה ראשיתו של מפעל התיישבות רחב ממדים של בני העלייה הראשונה אשר הקימו בין השנים 1882 ו-1904 שלושים מושבות ומספר חוות חקלאיות, כאשר בשני מקרים חברו אנשי העלייה הראשונה לניסיונות התיישבות של בני היישוב הישן אשר לא עלו יפה: בפתח תקוה ובגיא אוני.
עלייה זו הושפעה מתהליכים שהתרחשו באירופה במהלך המאה ה-19: הצלחת התנועות הלאומיות באירופה, האכזבה מכישלון האמנסיפציה ומרוחות האנטישמיות המודרנית, מצבם הכללי הרע של היהודים במזרח אירופה ופרעות "סופות בנגב" אשר פרצו באוקראינה ובדרום רוסיה בשנת 1881. כל אלה, יחד עם הכמיהה המתמדת לציון עוררו אצל מיעוט מקרב היהודים התארגנויות מקומיות ב"אגודות למען יישוב ארץ ישראל" וכן כינוסים כגון ועידת פוקשאן (1881) וועידת קאטוביץ (1884).
ראשון-לציון, קמה מתוך חזון שביטא את צרכי הקיום הלאומיים הבסיסיים ביותר. תמצית חזונם של מייסדי המושבה כפי שנרשם באחד ממכתבי ייפוי הכוח אשר ניתנו בידי זלמן דוד ליבונטין, ראש קבוצת המייסדים, בטרם עלה ארצה (פברואר 1882), הייתה: "לצאת לארץ-ישראל ת"ו ולייסד שם קאלאניע [מושבה] מעובדי אדמה בכספנו אשר בידנו"
מכתב ייפוי כוח של האגודה ליישוב ארץ ישראל בקרמנצ'וג, אוקראינה. בתוך: ד. יודילוביץ', עורך, "ראשון-לציון התרמ"ב-התשא", ראשון-לציון, 1941 , עמ' 24.
בו בחודש עלה זלמן דוד ליבונטין לארץ-ישראל ובכ"ח באדר תרמ"ב, 19 במרס 1882, הקים ביפו יחד עם יוסף פינברג את "ועד חלוצי יסוד המעלה". מטרת הוועד הייתה לסייע לעולים אשר זה מקרוב באו לרכוש אדמה ולהתיישב בארץ ישראל. כמו כן שאף הוועד להוות גוף שימלא תפקיד מרכזי בכל הנוגע ליישוב ארץ-ישראל. בספר התקנות של המושבה אשר נכתב ביפו עוד בטרם הוקמה נרשם:
"מטרת מיסדי המושבה להיטיב את המצב החומרי והמוסרי של בני העדה והיו למופת לאחינו בני ישראל הבאים להאחז באה"ק, לעורר לבות עמנו לישוב א"י ובנין הריסת הלאום, ולעזור בכל יכלתם למיסדי מושבות אחרות בעצה ובפועל". עוד כתבו בספר התקנות: "חברי המושבה מחויבים לעבוד בכל לבבם ובכל נפשם לטובת רעיון ישוב א"י, ולהתהלך לרוח תורתנו ולאום ישראל"
ספר התקנות להמושבה "ראשון לציון", יפו, תרמ"ב, 1882, בתוך: א.מ. פרימן, ספר היובל לקורות המושבה ראשון-לציון, תרס"ז.
בי"ג בתמוז תרמ"ב, 30 ביוני 1882, רכש הוועד את אדמות "עיון קרא", כ-3000 דונם של אדמת בור ללא מקור מים חיים, עליהם קמה המושבה ביום ט"ו באב תרמ"ב, 31 ביולי 1882. השם ראשון-לציון נגזר מתוך הפסוק: "ראשון-לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן"
ישעיהו מ"א כ"ז.
עם הקמת המושבה פסק "ועד חלוצי יסוד המעלה" מפעילותו. יושב הראש, זלמן דוד ליבונטין היה ליושב ראש ועד המושבה בעוד מאמציהם של אנשי הועד, שהיו למתיישבי ראשון-לציון, הופנו באותה עת למלאכת הקמת המושבה.
שבע עשרה משפחות המייסדים של ראשון-לציון תקעו יתד בראש גבעה גבוהה ושוממה במרכז נחלת האדמה אשר להם. אוהלים וצריפים ראשונים צצו בראש גבעת המושבה (כיום, כיכר המייסדים), אדמת הבור של ראשון-לציון נחרשה ונזרעה וגם כרמים ראשונים ניטעו בה. מייסדי המושבה נאלצו להתמודד עם שלטון עות'מאני עוין ותנאי כלכלה כושלים. על אלה נוספו חוסר הידע והניסיון בחקלאות, ואי הוודאות באשר לעניין המים. כחודשיים לאחר הקמתה נרתם לעזרת המושבה הברון אדמונד דה רוטשילד "הנדיב הידוע".
סכום הכסף הראשון שהעביר למושבה נועד למען מציאת המים ולסיוע למשפחות דלות אמצעים שהיו במושבה. ביוזמת הברון רוטשילד הגיעה למושבה גם קבוצת אנשי ביל"ו (ר"ת: "בית יעקב לכו ונלכה") על מנת להיות פועלים לתועלת הציבור. שבעה חודשים של ציפייה וצמא חלפו עד אשר עלתה מתחתית באר המושבה הקריאה "מצאנו מים!" (ט"ז אדר א', תרמ"ג, 23 בפברואר 1883). קריאה זו נחקקה לזיכרון עולם על גבי סמל העיר ראשון-לציון. המושבה לא קפאה על שמריה, את מקומם של מבני הארעי תפסו עד מהרה בתי כורכר מקורים בגגות רעפים אדומים ומוקפים חצרות מוריקות ושוקקות בעלי חיים.
על אף הקשיים המרובים ובעזרתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, הצליחה המושבה לשרוד ולהתפתח הן מן הבחינה החומרית והן מן הבחינה הרוחנית. שמונה עשרה שנים תמך הברון במושבה ראשון-לציון, סייע בפיתוח החקלאות, הקים בנייני ציבור ובנה את היקב הגדול (1888/9), פאר השכלול והטכנולוגיה, מפעל אשר היווה עוגן כלכלי לראשון-לציון ולמושבות הסביבה.
בעקבות מייסדי ראשון לציון שעלו ממדינות מזרח אירופה,
נקבצו ובאו גם העולים מארצות המזרח והמערב.
להרחבה בנושא לחץ כאן.
חלוציות וראשוניות
בראשון-לציון הונחו אבני היסוד לקיום העם בארצו המתחדשת בקרב אנשי המושבה ראשון-לציון היו אנשי מעשה ואנשי רוח אשר היו מודעים לעובדת היותם חלוצים המתווים את הדרך לבאים אחריהם. פעילותם במושבה לא התמקדה רק במעשה היישוב גופו. הם ידעו כי אין די ברכישת הקרקע ובעבודת האדמה על מנת לשחרר את עם ישראל מסממני הגלות ותרמו תרומה רבת משמעות לתחיית השפה העברית, לפיתוח תרבות עברית ייחודית וליצירת ערכים וסמלים לאומיים חשובים.
בראשון-לציון נוצרה מחרשת הברזל הראשונה בארץ-ישראל על ידי נפח המושבה, יצחק לייב טופורובסקי (1883), הונף לראשונה בעולם דגל כחול לבן עם מגן דוד שנוצר על ידי ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ' (1885), הוקמו בית הספר (1887-8) וגן הילדים (1898) העבריים הראשונים בעולם, התאימו מנגינה למילות "התקוה" (1888), נוסדה "קרן קימת" הראשונה לציון (1889), ניגנה לראשונה תזמורת עברית (1895), הוקם בית העם העברי הראשון (1898), ניתנה לנשים זכות בחירה לראשונה בארץ ישראל (1919) וכיהנה ראש עיר ראשונה במדינת ישראל (1956).
לצפייה במצגת "תולדות ראשון לציון", לחץ על מצגת Power Point.